צבי פלדמן: סיפור חיים, גבורה והשיבה הביתה
- צבי פלדמן: יותר מנעדר – סיפור חיים
- ילדות ונעורים: שורשים, ציונות וכישרון
- שירות צבאי והקרב הגורלי בסולטאן יעקוב
- שנות ההיעדרות: כאב, תקווה ומאמצי החיפוש
- השיבה הביתה: סוף למסע בן עשרות שנים
- מורשתו של צבי פלדמן: לזכור ולא לשכוח
- צבי פלדמן: סגירת מעגל כואבת ומשמעותית
צבי פלדמן: יותר מנעדר – סיפור חיים של צעיר ישראלי מוכשר ומלא תוכניות לעתיד, שנקטע באחת בנסיבות טרגיות. במשך עשרות שנים, שמו של צבי פלדמן היה קשור באופן בל יינתק לפרשת נעדרי קרב סולטאן יעקוב, אחת הפרשות הכואבות בתולדות מדינת ישראל. כולנו גדלנו על הסיפור הזה, על שלושת הנעדרים – צבי פלדמן, זכריה באומל, ויהודה כץ – ועל התקווה שלא מרפה להשבתם. כמי שעוקב שנים אחר הנושא, אני יכול להעיד על העקשנות והמסירות הבלתי רגילה של המשפחות ומערכת הביטחון במאמצים להביא לסיום הפרשה. במאי 2025, לאחר למעלה מ-42 שנים, הגיעה בשורה משמעותית עם השבת גופתו של צבי פלדמן לישראל.
ילדות ונעורים: שורשים, ציונות וכישרון
צבי פלדמן נולד בתל אביב ב-29 בדצמבר 1956, בנם הבכור של אברהם ופנינה פלדמן. סיפור משפחתו טעון היסטוריה מטלטלת – אביו, אברהם, היה ניצול שואה שאיבד את כל משפחתו באירופה, ואמו, פנינה, עלתה ממרוקו. צבי נקרא על שם סבו מצד אביו, שנרצח בשואה, ולידתו סימלה בנייה של חיים חדשים לאחר אובדן עצום.
מקורות שונים מציירים תמונה של צבי כילד מחונן, חכם להפליא, שאהב ללמוד. אחותו, ענת פלדמן, סיפרה עליו כ”ילד מחונן” שעיני כל המשפחה היו נשואות אליו. הוא הצטיין בלימודיו וידע אנגלית על בוריה. מעבר ללימודים הפורמליים, צבי היה קשור עמוקות לארץ ישראל ולאהבת האדמה. הוא עבד כמדריך טבע לתלמידי תיכון לאחר שירותו הצבאי, והיה מדריך של”ח שלקח חברים לטיולים ולצעדות. נראה שהייתה בו אהבה כנה ועמוקה לטבע ולידיעת הארץ.
ענת גם שיתפה בראיון כי צביקה הקפיד על עברית תקינה ולימד אותה דקדוק ותחביר. הוא תכנן להתחיל לימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטה בסמסטר הסתיו, ואף תכנן להינשא לחברתו. כל אלה מצביעים על צעיר עם תוכניות ברורות ושאיפות לעתיד, חיים שהיו אמורים רק להתחיל.
This image is a fictional image generated by GlobalTrendHub.
שירות צבאי והקרב הגורלי בסולטאן יעקוב
שירותו הצבאי של צבי פלדמן היה בחיל השריון. כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה ביוני 1982, צבי הצטרף לחבריו בחזית. הוא שירת כאיש צוות טנק, יחד עם מפקד הטנק חזי שי (ששוחרר מאוחר יותר בשבי) וזכריה באומל ששימש כנהג הטנק.
הקרב בסולטאן יעקוב, שהתחולל ב-11 ביוני 1982, היה אחד הקרבות הקשים והטראגיים של מלחמת לבנון הראשונה. הקרב נערך שעות ספורות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. כוח של צה”ל, שכלל את הטנק בו היה צבי, נקלע למארב קשה של כוחות סוריים. התוצאות היו קשות: 20 חיילי צה”ל נהרגו, רבים נפצעו, ושישה חיילים הוכרזו כנעדרים בתחילה. שניים מהנעדרים שוחררו מאוחר יותר בחילופי שבויים (ביניהם חזי שי), וגופתו של מפקד הטנק זוהר ליפשיץ הוחזרה. צבי פלדמן, זכריה באומל ויהודה כץ נותרו נעדרים.
נסיבות היעדרותם של צבי פלדמן, זכריה באומל ויהודה כץ היו אפופות בערפל במשך שנים רבות. הקרב עצמו עורר ביקורת נוקבת על מערך הפיקוד והמודיעין. עבור משפחות הנעדרים, החלו שנים ארוכות של חוסר ודאות, תקווה וחיפושים בלתי פוסקים.
שנות ההיעדרות: כאב, תקווה ומאמצי החיפוש
מאז אותו יום גורלי ביוני 1982, משפחת פלדמן, כמו משפחות באומל וכץ, חיה בצל ההיעדרות. אמו של צבי, פנינה פלדמן, סיפרה בכאב על הקושי והצער הבלתי פוסק. היא סיפרה על חלום רע שחלמה לפני הבשורה על היעדרותו, חלום שניבא באופן מצמרר את הבאות. הדפיקות על הדלת וההודעה כי בנה נעדר, היו רגע טראומטי שנצרב בזיכרונה לעד.
השנים חלפו, והחיפושים אחר צבי ושני חבריו נמשכו. צה”ל, המוסד וגורמים נוספים פעלו באפיקים שונים בניסיון להשיג מידע על גורלם. משפחות הנעדרים הפכו לסמל למאבק בלתי מתפשר להשבת יקיריהן. מבחינתי, סיפורן של המשפחות הללו הוא דוגמה עוצמתית לנחישות ואהבה שאינה יודעת גבולות זמן או מרחק.
לצערי, לאורך השנים היו דיווחים שונים, חלקם התבררו כספקולציות, שאכזבו שוב ושוב את המשפחות. כל ידיעה, כל פרסום, החזירו את הכאב והתקווה מחדש. בשנת 2019, הגיעה בשורה חשובה עם השבת גופתו של זכריה באומל לישראל, במבצע מורכב. השבת גופתו של באומל נסכה תקווה מחודשת בלב משפחות פלדמן וכץ, אך גם העצימה את הכאב על היעדרותו של יקירם.
This image is a fictional image generated by GlobalTrendHub.
השיבה הביתה: סוף למסע בן עשרות שנים
במאי 2025, הגיע הרגע לו ייחלו רבים כל כך – גופתו של צבי פלדמן הושבה לישראל. ההשבה התאפשרה במבצע משותף וחשאי של המוסד וצה”ל, יחד עם גורמים נוספים כמו השב”כ ומתאם השבויים והנעדרים. מבצע זה הדגיש שוב את המחויבות העמוקה של מדינת ישראל להשיב את בניה הביתה, תהיה אשר תהיה העלות או הזמן שיחלוף.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע באופן אישי לבית משפחת פלדמן על מנת לבשר להם את הבשורה המרה-מתוקה. שר הביטחון, ישראל כ”ץ, פרסם הודעה בה ציין את הכאב וההזדהות עם המשפחה לאחר עשרות שנים של ציפייה וחוסר ודאות. השבת גופתו של צבי פלדמן היא סגירת מעגל משמעותית עבור המשפחה, אך אין בה כדי למחוק את שנות הכאב והגעגוע הארוכות.
עבורי, הידיעה על השבתו של צבי פלדמן הייתה רגע מטלטל. זהו תזכורת עוצמתית למחיר הכבד של מלחמות ישראל ולמחויבות שלנו כחברה לזכור את הנופלים והנעדרים ולפעול להשבתם.
מורשתו של צבי פלדמן: לזכור ולא לשכוח
סיפורו של צבי פלדמן הוא סיפור על חיים שנגדעו באבם, על פוטנציאל שלא מומש, ועל כאב משפחתי שאין לו סוף. מעבר להיותו אחד מנעדרי סולטאן יעקוב, צבי היה אדם עם אישיות מיוחדת, תוכניות לעתיד ואהבה גדולה לארץ. הוא היה אמור ללמוד ארכיאולוגיה, אהב טבע והדרכה, והיה אהוב על משפחתו וחבריו.
אחד ההיבטים המצמררים בסיפורו הוא שיר שכתב כשהיה תלמיד תיכון, שנים לפני הקרב, ובו כתב מילים כמו “אני פה, כן זה אני / האחרון בין האחרונים”. מילים אלו מקבלות משמעות נוראה לאור נסיבות היעדרותו והשבתו כעבור עשרות שנים.
השבת גופתו של צבי פלדמן מחזירה את סיפורם של נעדרי סולטאן יעקוב לתודעה הציבורית ומזכירה לנו שוב את החשיבות העליונה במאמצים להשבת כל חייל או אזרח ישראלי הנמצא בשבי או מוגדר כנעדר. זהו ערך יסוד במדינת ישראל, ערך שמקבל ביטוי נוסף ומשמעותי עם סגירת המעגל הכואבת הזו.
צבי פלדמן: סגירת מעגל כואבת ומשמעותית
סיפורו של צבי פלדמן, מנעדרי קרב סולטאן יעקוב, הוא סיפור המשלב גבורה, כאב, תקווה בלתי נלאית, ולבסוף גם סגירת מעגל כואבת. השבת גופתו לישראל, למעלה מ-42 שנים לאחר שנפל בקרב, היא אבן דרך משמעותית עבור משפחתו ועבור מדינת ישראל כולה. זהו תזכורת למחיר המלחמה ולמחויבות הבלתי פוסקת להשיב הביתה את כל מי שנפל בקרב או נלקח בשבי. זכרו של צבי פלדמן, הצעיר המוכשר והמלא חיים, יישאר חקוק בזיכרון הלאומי. אמנם גופתו הושבה, אך מסע החיפושים אחר הנעדר האחרון מקרב סולטאן יעקוב, יהודה כץ, עדיין נמשך. יהי זכרו של צבי ברוך.