נתיב העשרה: סיפור של חוסן, קהילה ותקווה

נתיב העשרה: סיפור של חוסן, קהילה ותקווה

  1. הקדמה: להכיר את נתיב העשרה מעבר לכותרות
  2. היסטוריה ומיקום: משורשי סיני לגבול עזה
  3. קהילה וחיי היום-יום בצל האתגרים
  4. חקלאות בנתיב העשרה: סיפור של עמידות וחדשנות
  5. אמנות וחוסן: פרויקט “קירות של תקווה” ועוד
  6. השבעה באוקטובר: הטבח והתמודדות הקהילה
  7. העתיד והתקווה: לבנות מחדש
  8. סיכום: נתיב העשרה – סמל לתקומה ישראלית

נתיב העשרה הוא לא רק יישוב בדרום הארץ; הוא סיפור חיים, סיפור של חוסן, קהילה ותקווה. בשנים האחרונות, ואף יותר מכך מאז אירועי השבעה באוקטובר 2023, שמו של המושב נתיב העשרה נקשר לרוב לאתגרים הביטחוניים הכרוכים בקרבה לגבול רצועת עזה. עם זאת, כמי שהייתה לי ההזדמנות להכיר מעט את המקום ואת האנשים החיים בו, אני יכולה לומר בביטחון שנתיב העשרה הוא הרבה יותר מכך. זהו יישוב עם היסטוריה מרתקת, קהילה חמה ותוססת, ורוח עשייה בלתי מתפשרת, במיוחד בתחום החקלאות.

היסטוריה ומיקום: משורשי סיני לגבול עזה

הסיפור של נתיב העשרה מתחיל למעשה בחבל ימית שבסיני, שם הוקם המושב לראשונה בשנת 1973. שמו ניתן לו לזכרם של עשרה חיילי צה”ל שנספו באסון מסוק בשנת 1971 מדרום לרפיח. בעקבות הסכם השלום עם מצרים, נאלצו התושבים לפנות את בתיהם בסיני ולהקים את חייהם מחדש. בשנת 1982, המושב נתיב העשרה הוקם מחדש במיקומו הנוכחי, על גבעת חול הצופה לים, במרחק של כ-2 ק”מ מדרום ליד מרדכי ובסמוך לגבול החדש עם רצועת עזה. כיום, נתיב העשרה הוא היישוב הדרומי ביותר במועצה האזורית חוף אשקלון ונחשב ליישוב הקרוב ביותר לגבול עזה, במרחק של כמאה מטרים בלבד.

במהלך שנות התשעים, עבר המושב הרחבה קהילתית משמעותית, במסגרתה הוכשרו מגרשים נוספים במטרה לאפשר לבנים ממשיכים להקים את ביתם ביישוב. הרחבה זו הכפילה למעשה את מספר המשפחות במושב ותרמה רבות להתפתחותו. סביב המושב משתרעים אלפי דונמים של חולות, אזור בעל חשיבות אקולוגית עם מינים ייחודיים של בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה.

קהילה וחיי היום-יום בצל האתגרים

למרות הקרבה הפיזית לגבול והמציאות הביטחונית המורכבת, חיי הקהילה בנתיב העשרה נחשבים למשגשגים. כיום מתגוררות במושב כ-140 משפחות. המושב הוא חילוני ומציע מגוון שירותים קהילתיים כמו מזכירות, מועדון נוער וגן משחקים. הקרבה היחסית למרכז (כ-62 ק”מ מתל אביב) הופכת אותו למוקד משיכה למשפחות המחפשות חיי קהילה איכותיים בסביבה כפרית, למרות האתגרים הביטחוניים. תושבי נתיב העשרה מתמודדים יום-יום עם מציאות מורכבת, הכוללת בין היתר ירי רקטות, ירי נ”ט, צלפים וניסיונות חדירה. כדי להתמודד עם איומים אלו, הוקמה לאחר פינוי גוש קטיף בשנת 2005 חומה בגובה של כ-8.5 מטרים המגנה על היישוב.

החיים בנתיב העשרה הם שילוב של שגרה לצד היערכות מתמדת. כפי שתושבים מתארים לעיתים, 95% מהזמן החיים כאן הם “גן עדן”, אך ב-5% הנותרים הם “גיהינום”. ובכל זאת, רבים מהם לא היו מחליפים את החיים במקום בשום הון. זהו דיסוננס מובן, שמשקף את הקשר העמוק של התושבים לאדמה, לקהילה ולדרך החיים שבחרו. הביטחון האישי הוא סוגיה מרכזית, ותושבים רבים מתמודדים עם השפעות פסיכולוגיות של החיים תחת איום מתמיד. ההתמודדות כוללת גם התמודדות עם הגבלות על שגרת החיים, כמו סגירת שטחים חקלאיים או הצורך לשהות בחדרי ממ”ד.

An aerial view of Netiv HaAsara moshav, showing green agricultural fields bordering the security fence with the Gaza Strip visible in the background. The image should convey both the beauty of the landscape and the geopolitical reality.
This image is a fictional image generated by GlobalTrendHub.

חוסן קהילתי בנתיב העשרה

החוסן הקהילתי בנתיב העשרה ניכר במיוחד בתקופות משבר. היכולת של התושבים לתמוך זה בזה, להתארגן ולהמשיך בחיי היומיום תחת אש היא עדות לחוזקה של הקהילה. חיי הקהילה הפעילים, האירועים המשותפים והעזרה ההדדית מהווים עמוד תווך משמעותי בהתמודדות עם האתגרים הביטחוניים והחברתיים. הישיבה המשותפת במקלטים, התמיכה הנפשית והפרקטית, כל אלו מחזקים את הקשרים בין התושבים ויוצרים רשת ביטחון חברתית חיונית. החוסן הזה אינו מובן מאליו, והוא נבנה לאורך שנים של חיים משותפים והתמודדות עם מציאות מורכבת. זה משהו שאני חושבת שאפשר ללמוד ממנו רבות.

חקלאות בנתיב העשרה: סיפור של עמידות וחדשנות

החקלאות תמיד הייתה ענף מרכזי בנתיב העשרה. המושב, שהוקם במקור על אדמת חול בסיני, המשיך לפתח שיטות חקלאיות חדשניות גם במיקומו הנוכחי. כיום, רוב המשפחות במושב עוסקות בחקלאות, בעיקר בגידולי פרחים, ירקות ותבלינים, המיועדים הן לייצוא והן לשוק המקומי. משק החרציות הגדול בארץ, למשל, נמצא בנתיב העשרה ומגדל מיליוני פרחים בשנה. חקלאים בנתיב העשרה מתמודדים עם אתגרים רבים, החל ממגבלות ביטחוניות המונעות לעיתים גישה לשטחים חקלאיים ועד למחסור בידיים עובדות. למרות זאת, הם ממשיכים לעבד את האדמה באמונה ובתקווה לעתיד. הסיפור שלהם הוא סיפור של עמידות ויזמות, והוא מדגיש את החשיבות של שמירה על החקלאות המקומית, במיוחד באזורי גבול. זהו מפעל חיים של ממש עבור רבים מהם.

אתגרים ופתרונות בחקלאות

האתגרים שעומדים בפני החקלאים בנתיב העשרה עצומים. מעבר לאיומים הביטחוניים הישירים, ישנן גם סוגיות של מחסור בעובדים, קשיים ביצוא ותלות בתמיכה ממשלתית. למרות זאת, החקלאים במקום מפגינים יצירתיות וגמישות. הם מחפשים פתרונות חלופיים למצבת העובדים, בוחנים גידולים חדשים ועושים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כדי להתמודד עם המציאות המורכבת. סיפורי ההתמודדות שלהם מעוררי השראה ומלמדים רבות על כוחה של הרוח האנושית והקשר העמוק לאדמה. לדעתי, יש כאן שיעור לכולנו על חשיבותה של החקלאות המקומית והצורך לתמוך בה.

אמנות וחוסן: פרויקט “קירות של תקווה” ועוד

אחד המאפיינים הבולטים של נתיב העשרה בשנים האחרונות הוא פרויקט “קירות של שלום” או כפי שהוא מוכר יותר כיום, “קירות של תקווה”. החומה הביטחונית שהוקמה ביישוב הפכה לקנבס עבור אמנים מהארץ ומהעולם, המציירים עליה ציורי קיר צבעוניים. הציורים, שלרובם מוטיבים של שלום, תקווה וחיים, מהווים הצהרה אופטימית אל מול המציאות הביטחונית המורכבת. הפרויקט החל בשנת 2018 וממשיך לצמוח ולהתפתח. זהו פרויקט אמנות רחוב ייחודי שנותן ביטוי לחוסן של תושבי נתיב העשרה והופך את החומה, שנועדה להגן, גם לסמל של יצירה ותקווה. אני חושבת שהפרויקט הזה הוא דוגמה מדהימה לאופן שבו אמנות יכולה לשמש ככלי להתמודדות וכהשראה.

מעבר לפרויקט “קירות של תקווה”, נתיב העשרה מציע גם אטרקציות תיירותיות נוספות, כמו תצפית מרהיבה על שם אל”מ ניר פרס ז”ל, הצופה על כל האזור ועל רצועת עזה. ביקור בנתיב העשרה מאפשר הצצה נדירה לחיים באזור הגבול, למורכבות הביטחונית וליכולת המדהימה של הקהילה להמשיך וליצור חיים מלאים ומשמעותיים. אפשר להתרשם מבתי המידות המטופחים, השטחים הציבוריים הנרחבים והמיגוניות המעוטרות בשלל צבעים.

A close-up shot of the 'Path to Peace' (Kirot shel Tikva) art project on the security wall in Netiv HaAsara, featuring vibrant, colorful murals painted by various artists, with a focus on motifs of peace and hope.
This image is a fictional image generated by GlobalTrendHub.

השבעה באוקטובר: הטבח והתמודדות הקהילה

בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, הפך נתיב העשרה, כמו יישובים רבים אחרים בעוטף עזה, לזירת טבח נורא. מחבלי חמאס חדרו למושב באמצעות מצנחי רחיפה ודרך הגדר הפרוצה, וביצעו מסע הרג שבו נרצחו 20 מתושבי המושב. בין הנרצחים היו חברי כיתת הכוננות של המושב, שלחמו בגבורה בניסיון לבלום את המתקפה. משפחות שלמות נספו באירוע המחריד. הסיפורים על גבורתם של חברי כיתת הכוננות ושל תושבים אחרים שניסו להגן על בתיהם מעוררי השראה, אך גם כואבים עד עמקי הנשמה. אני זוכרת ששמעתי את העדויות הראשונות, ופשוט לא הצלחתי לעכל את גודל הזוועה.

התגובה המבצעית הראשונית לאירועים בנתיב העשרה הייתה מורכבת, ותחקירים שונים הצביעו על כשלים בתקשורת ובסנכרון בין כוחות הביטחון לתושבים. תושבים רבים נותרו ללא סיוע במשך שעות ארוכות. לאחר הטבח, פונו תושבי נתיב העשרה מבתיהם, בפעם השנייה בתולדות המושב. התמודדות הקהילה עם האובדן, הטראומה וחוסר הוודאות לגבי העתיד היא תהליך ארוך וכואב. למרות הכל, רובם המכריע של תושבי נתיב העשרה מביעים רצון לחזור לחיות במושב ולבנות מחדש את חייהם שם. זהו עדות לחוסן העצום שלהם ולקשר העמוק למקום.

העתיד והתקווה: לבנות מחדש

השיקום של נתיב העשרה לאחר השבעה באוקטובר הוא תהליך מורכב ורב-פנים. הוא כולל לא רק שיקום פיזי של הבתים והתשתיות, אלא גם שיקום נפשי וחברתי של הקהילה. תושבים רבים מתמודדים עם טראומה עמוקה, והצורך בתמיכה נפשית וחברתית הוא עצום. במקביל, ישנה גם דחיפה משמעותית לבנייה ופיתוח מחדש של המושב, מתוך שאיפה להבטיח את עתידו. פרויקטים שונים קמים ביישוב, כמו “נתיב התקווה” – אתר זיכרון ותקומה הכולל את דגל ישראל המונף הגדול ביותר במדינה. אתרים כאלה הם סמל לעמידה איתנה ולרצון של התושבים לבנות עתיד טוב יותר מתוך הכאב והאובדן. לראות את הדגל מתנופף שם, לאחר כל מה שעבר על המקום, זה רגע מרגש ומלא תקווה.

ישנם גם דיונים ומאמצים להבטיח את הביטחון של היישוב בעתיד, תוך הפקת לקחים מאירועי השבעה באוקטובר. התושבים דורשים נוכחות ביטחונית משמעותית יותר ופתרונות שיבטיחו את יכולתם לחיות בביטחון. במקביל, ישנם מאמצים לשקם את הענף החקלאי, שנפגע קשות מהמלחמה, ולהחזיר את הפעילות החקלאית למלוא היקפה. שילוב של תמיכה ממשלתית, יוזמות קהילתיות ורוח יזמות של התושבים עצמם הם המפתח לשיקום ולהבטחת עתידו של נתיב העשרה. זה דורש המון עבודה קשה ונחישות, אבל התושבים כאן הוכיחו כבר שהם עשויים מחומר מיוחד.

סיכום: נתיב העשרה – סמל לתקומה ישראלית

נתיב העשרה הוא הרבה יותר מנקודה על המפה בדרום הארץ. הוא סמל לחוסן הישראלי, ליכולת להתמודד עם אתגרים קשים, לבנות קהילה חזקה ולשמור על קשר עמוק לאדמה ולשורשים. הסיפור של נתיב העשרה הוא סיפור של תקומה, של אנשים שאיבדו הכל ובחרו לבנות מחדש, פעם אחר פעם. החקלאות הפורחת, פרויקט האמנות המיוחד, וחיי הקהילה התוססים, כל אלו מעידים על הרוח הבלתי נכנעת של תושבי נתיב העשרה. למרות הטבח הנורא בשבעה באוקטובר והכאב העצום, התושבים מסתכלים קדימה, נאחזים בתקווה ופועלים לבניית עתיד טוב יותר עבורם ועבור הדורות הבאים. אני מאמינה שבזכות החוסן והנחישות שלהם, נתיב העשרה ימשיך להיות יישוב חי ותוסס, סיפור הצלחה של התיישבות ושל קהילה שמתמודדת באומץ עם כל קושי.

Leave a Comment